%20(6).png)
כבר כמה שנים שיש לי בראש פוסט על המיץ של הזבל שלא עוזב אותי, אבל גם לא יוצא החוצה. אולי כי גם אם מדברים כבר הרבה על הקושי שאחרי הלידה, עליו פחות מדברים. יותר מדברים על התקומה מהמשבר, על היציאה מהדיכאון, על קושי ועל מורכבות, והיום אני רוצה לכתוב על המיץ- המלוכלך, הדלוח, המגעיל.
כבר שנים שאני רוצה לכתוב לא רק על הקושי שלי אחרי הלידה, אלא על המשפטים, המחשבות שליוו אותי. אלה זכורים לי הכי הרבה.
מעבר לבדידות הנוראית, לתחושה שאני לא מספיק, היו בי מחשבות איומות, לא מקובלות, לא פוליטיקלי ולא קורקט. איומות.
ברגע הבכי דמיינתי איך אני זורקת אותה או את עצמי מהחלון. כן, זה קרה, ולא בגלל שלא אהבתי אותה. זה קרה בגלל שהייתי במצוקה ולא ידעתי בעצמי עד כמה. כמובן שבגלל שלא ידעתי גם הקרובים עליי לא ידעו עד כמה. היום אני יודעת את זה, אז חשבתי שאני לא נורמלית, שאני לא בסדר, שלא מגיע לה אותי.
שאלתי את עצמי הרבה פעמים למה עשיתי את זה לעצמי.
היו בי מחשבות חרטה, וגם מחשבות של אשמה על החרטה, וגם הבנה שזה בלתי הפיך, ואז שוב- למה מגיעה לה האמא הזו. היו בי מחשבות על זה שתמיד יהיה ככה ושנגמרו לי החיים, ולנצח אחליף טיטולים ואנהל מאבק חורמה בהנקה.
הסתכלתי עליה וראיתי תינוקת יפה, והרבה פעמים לא הבנתי איך היא קשורה אליי. לא, לא התחברתי מהרגע הראשון וגם לא מהשני והשלישי. אני חושבת שהחיבור האמיתי שלי איתה קרה רק כשהיא התחילה לתקשר, כשיכלתי להבין מה היא צריכה או רוצה.
שנאתי את משחקי הניחושים הבלתי נגמרים- אז אוכל? טיטול? עייפות? אף פעם לא ידעתי, והרי אמא אמורה לדעת. הכל. תמיד.
אז אני לא. לא ידעתי כלום. לפעמים אני עדיין לא יודעת.
ולפעמים עדיין יש לי מחשבות מיץ. לא כאלה, אחרות.
היום אני יודעת שיש להן מקום, היום אני יודעת שלמרות שנורא לחוות את זה, אני לא היחידה. ואני מרשה לעצמי לומר שזה לא אומר כלום על האמהות שלי. אני אמא טובה, אוהבת, משקיעה. וגם אנושית.
אני פוגשת בכל יום נשים שיש להן מחשבות איומות של מצוקה שגורמות להן לחשוב שהן עצמן נוראיות.
אז שומעת רגע? את לא נוראית. יש הבדל תהומי בין לחשוב ולהרגיש לבין לעשות. מותר לך להרגיש, מותר לך! זה ביטוי של מצוקה, של קושי. אין סיבה שתהיי לבד עם זה. בכל דרך שאוכל- אני איתך.
את הפוסט הזה העליתי בפרופיל האישי הזה בפייסבוק,
וגם בקבוצת פייסבוק גדולה.
הופתעתי ונפעמתי לגלות כמה הזדהות יש עם המקום הזה של תהומות המיץ.
את מוזמנת להקליק על התמונה כאן למטה ותוכלי לעבור לפוסט המקורי ולראות תגובות ושיתופים של נשים אחרות. ואם את אחרי הלידה, את מוזמנת להדרכת האונליין החינמית שלי, ״נולדות״, שבה אני מדברת בדיוק על התקופה הזו שאחרי הלידה, מה מאפיין אותה פיזית ורגשית ואיך תוכלי להקל על עצמך שם. מכאן תעברי להדרכה.
מעניינות אותך הדרכות אונליין אחרות? יש לי כמה בדיוק בשבילך- כאן.
