את מנצחת במשחק הדומינו הזה כי צדקת, אבל מפסידה במערכה.
כי אז את לא באה לידי ביטוי במלואך בעולם.
את אולי עושה הרבה פעולות, ולא מצליחה ליהנות מהן, או נמנעת לחלוטין מעשייה שתקדם אותך.
ואז כל אירוע שלא הולך כמו שרצית מטלטל אותך, כל פידבק מאחרים מערער אותך.
אולי יש לך כאבים בגוף מהסטרס הבלתי פוסק שכרוך בלהרביץ לעצמך.
דמייני את אבן הדומינו שעושה טוויסט בעלילה-
שתיתן לך חוסן נפשי, שתאפשר לך להתבטא כמו שאת באמת,
שתאפשר לך לחיות חיים מלאים ונוכחים- איתך ועם אחרים.
לוקחת?
והצעד הראשון במשחק הדומינו הזה הוא להכריז שאת רוצה לנצח במערכה כולה ולא בלהוכיח לך שאת דפוקה.
שאת רוצה חיים של חמלה שכוללים רוך לעצמך יחד עם גבולות לאחרים,
שאת רוצה הגשמה אישית ומקצועית לצד מקום חם להניח עליו את הראש.
שאת דמות עגולה, שאת גם וגם.
תכריזי מה הדבר שאת רוצה בחיים שלך-
מילה, משפט, מהות.
ואין טוב יותר מלהכריז בפומבי.
זה יוצר מחויבות ועומק.
אז- מה את רוצה שיקרה בחיים שלך?